שלומי אומר שכאלה הן,
אנחנו - זאת אומרת - נשות הניו-אייג'
הוא קורא לנו בעברית נשות העידן החדיש
אנחנו אוהבות שירה,
כי זה מקסים.
אתה יודע, פחדתי לבוא אליך,
כבר הרבה זמן אני מפחדת
והלילה חלמתי שיש לך מישהי.
בלונדינית, מסודרת כזאת, אינטיליגנטית,
עם תעודות.
היא אומרת שאם לא אפסיק
לדחות את המפגש איתך, לעולם לא
נפגש, רומזת שיש לך משהו.
ממאיר.
אני מפסיקה לברוח.
אני קובעת איתך, סוף סוף.
אנחנו נפגשים מתחת לבניין הישן הזה, זה
שגדלתי בו.
אני לא יכולה ממש לתפוס את מה שאתה,
כמו צל
של מישהו חסון, חסון רגשית, חסון פיזית,
או פיסית.
של רעיון שמימדיו חורגים מגבולותיי.
אני מרגישה, בכל פעם שאתה בא אליי,
כאילו כשאתה הולך
אתה אופף אותי, אני שומעת את הנשימות
שלך
מניעות ניעות קלות שבקלות
את השערות הקטנטנות
שעל עורפי,
אני לא יכולה לחיות ככה יותר