ג. א. טלי / כלא אדום, כלא היה |
אלי
הקור בוקע, מערי אדם.
נחבט אין-רסן
ולא שומעים את המילים רוגמות.
כחול חיוור בוכה כנגד הפצצה
אלי
איני דוברת את שפתו, לא את שפתה
איני נושמת בעודי נשענת אל גופי בחזרה
הצוק מגיע עד עיניי
מגיע אל עצמי
מצמיח משפתיי אינספור בתים
חופיי מרשרשים
כותבים על שפל נחשולים
על לובן ידיעה זעיר.
כמותי כקבר
הרוח. נע עליי
איני עושה מאומה
שומה אלי לנוע
לשוב ולהחיות
את הנורא מכול, במילותיי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|