בלהט ששמור למהפכנים וחולי נפש אמרת
שאני צריך לברוא את העולם שלי מחדש.
להכות על השולחן ולשבור את המרצפות שמתחת.

העצב בעיניך היה מואר בלהט משונה.
כמו איזה רומנטיקן שמביט על הלובר עולה בלהבות.
את השלווה שלי כינית משעממת.
שירת ביבים מבעבעת.
(שרגש נרקב איך הוא מריח?)

התעצבתי בשבילי.
ואז התעצבתי בשבילך.
צועק ככה על ספסל אלמוני.
בלילה קר כזה.