כמו סוסה הדוהרת אל המרחבים,
אני דוהרת אל תוך רחובות הלא מודע שלך,
אל תוך ההוויה המעוותת של,
ככלי ולא יותר.

כמו זברה שנושאת את הטשטוש ואת פסיה,
אני נושאת בתוכי את השקר שלך,
שעמוס באמת שלעולם לא תיאמר.

כמו צבוע העוטה על הנבלה,
כך גם אתה עוטה על גופי,
אוכל את קרביי
ומניח לעצמותיי להתמזג עם האדמה.

מפלצת מחופשת בחיוך וברצון ללמוד על רוך ואהבה
שמשתמשת בגופי, הצמא למגע,
לוקח את הדבר היחידי שאני לא ממש רוצה לתת לך.

עשה בי נס ושנה בי את החושך המואר על ידך.