כתינוק בן יומו הנושם את נשימת חייו הראשונה -
שאפתי.
משב חיים מרוכז, מכל פרח רענן, מכל ענף הנתפס ברוח, מכל טיפת
מים
זריזה הממהרת להצטרף לחברותיה, מכל עופר מקפץ במרחבי שדות
ירוקים,
מקשת צבעים שנלכדו בפריזמת מולקולות חמקמקות ומכל מה שחושי
לחשו לי עליו אי פעם.
כל כולם אצורים וארוזים בתוך שקיפות של יום חולין וכאילו מנסים
לבחון את מידת
ערנותי בעולם שלי.
פעולה רצונית מתקתקה החדירה לכל איבר ולכל תא מתנת אויר
לנשימה.

מרווח נשימה- תמיד רציתי.
ועכשיו כשאתה קרוב. הבנתי.