חיים נוי / פרוביזורי |
באים והולכים
ביעף על אצבעות
מברישים מנגבים
נעליים שלנו פנים שלנו
לא להותיר סימנים
כדי שלא יישאר סימן.
ערים שלנו בתים שלנו
על ענף מתנדנדים
על הארץ בקושי, בקושי
ברוח קלילה שאין רואים.
באם רוח עזה תגיע
עוני רב - כמדבר חרב
כה יזיעו בריקוד
ערים שלנו בתים שלנו
ויעופו- לסטרטוספרה.
רכונים בשדות ריקים
ללא משען ובלי הגנה
ללא חוט תפירה ולו לפחות
על מנת שיחזק אל האדמה
תקרע הרוח ותישא
על צווארונים מורמים
ותפזר אל לא ידוע.
לנו זה כלום- אנו נמתין
עד יעבור עד יירגע
אז נקום נוציא אנחה ננער
את ידינו מלבושינו
כדי שעקבות לא יוותרו
מהתחלה נבנה הכל
ערים שלנו בתים שלנו
כדי שלרוח יהיה מה לנדנד!
כלכל הרוחות שסביב לנו...
16.12.06
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|