יום של ריק, מיותם ממטרה,
לובש שכמייתו הכהה
עם סיכת ירח נגוסה ודהויה.
מחפש להמחק בתוך ערפל יגונו.
אל מול לשון החוף,
כבר בלע הים את כדור הפרוזק האדמדם היומי,
אותו שלחו לו הרי המזרח עם עלות השחר.
יחד איתו מתיתם היום מתקוותו,
עוזב את העולם ללא כל.
ועוד ריטואל מופתי הושלם מול עינייך.
פרודיה משונה על חיים שלא תקבל,
מה מותירה היא לך אם לא לעורר
את חיוכך העצל מתנומתו
תחת כובד רבדיי נפשך.
ירצד על פנייך,
עד עת הגעתך למקום מסתור.
שם תוכל לפשוט את עולו מעלייך,
להביט פנימה,
לאתר בין שלל הדמויות את עצמך
ולנחם. |