תם מאגר הדמעות ונדם
ואצלי עוד האבל בכוח יוקד
כדקות, כך נראה, חלפו הימים
חמישה ירחים והלב עוד רוטט
הגיון ויגון מתמזגים לאחד
נמהלים בחיבוק, בחיוך, במבט
ואתה, נערי היקר, כבר לא כאן
להעיד על דברים ששכחנו מזמן.

יש תחושה מחודשת בעצבים הלומים
בחיים שנראים קצת יותר משמימים
בדרכי הקודרת אני ממשיכה
עם חיוך וחיבוק, אבל רק לא שלך
והיית רחוק גם כשהיית קרוב
אך ידעתי שתמיד שם תהיה לאהוב
שתמיד אוכל בך לגעת ולצחוק.
כן, היית קרוב גם כשהיית רחוק.

הריחוק כבר גדל ואין דרך חזרה
זה תמיד מעלה בי תחושה מוזרה
כי תמיד היה ברור לי ששוב ניפגש
ועכשיו - כבר לא. וזה מה שיש.

21.12.06
במלאת כמעט חמישה חודשים לפטירתו של ערן טל, שנהרג ביולי
בתאונת אופנוע, הייתה היום התכנסות לזכרו. היה מרגש, היה כואב
והיה בעיקר עצוב וקצת שמח. כי תמיד כשרואים את החיוך, תמיד
כשנזכרים, קצת שמח בלב למרות כל הרגשות הכואבים, האבל
והגעגועים.
היום היה אמור להיות יום ההולדת ה-30 של ערן. אני מניחה שאפשר
לקרוא לשיר כסוג של "מתנה" ממני אליו, שנמצא שם למעלה, בטח
צוחק עלינו על כל הצומי.