I
לאט, בזהירות, באיפוק. ובכל זאת אני כפקעת מטורפת:
בית-החזה רוטן על מרחב המחייה המצומצם. הוא משתגע    מתנער כמו
כלב גדול

II
אני רועדת ומסתחררת בהיעדרך, מתנפחת כחולה, סהרורית כנביאה.
אז אני מנבאת אותך
אותך ואותי
ואותך
(שוב את)
עד שאת מכסה לי את כל טווח הראייה והעוורון;
עד שאני שלווה מספיק,
בך מספיק
כדי לעצום עיניים ולהרפות.

III
תראי אותי מתרגשת אלייך;
זהו צירוף מילים בלתי חוקי, בלתי מוכר. אך בל נשאל שאלות, שמא
נפגום במקצב המטורף -
והוא מכאיב ומתגרה, מזין אותי כפצועת מלחמה,
בהדרגה:

גל
 ועוד גל
       ועוד גל.


אפילוג
אני כותבת לך בשקט ובצנעה, שאיפה-נשיפה עד שארגע. ובין רוגע
אחד למשנהו (הנדיר, הכאוב) אני יונקת את עצם הבריח שלך, את כל
שקעי הצוואר. מנסה לאותת לך בשפת-ההתערבלות,
גל, בואי אליי.