|
זה מוזר
היא צעדה קדימה
ברגל קלה
אני בכבדות אחריה
עקביה קצבו את הדרך.
היא נסמכה אל השולחן
מימין
אני אחריה מצד שמאל
היא חייכה אלי
ואמרה:
השיער שלי -
וזה נכון - הם נפלו
תלתלים תלתלים על כתפה
צבעם הזהוב ברק
בקרני השמש הסתווית
שתי עיניה הכחולות
צפו במראה הקטנה
שפתיה הביעו שבעות-רצון
ושתינו תהינו
עד כמה כחול
יכול להיות כחול.
קודם היינו בספריה
היא שוב ושוב דחתה
את ההצעות של הספרנית.
מה אפשר לעשות?
מלמלה לעצמה
אני כבר קראתי הכל
כמעט הכל.
קולה
העביר רטט של חרדה
דרך חוט שידרתי.
"אני"
אני המון ספרים יש
שעוד לא קראתי!
זה מוזר
איך ידעתי!
שהיא הולכת אל מותה.
מה שמוזר עוד יותר
זה שלא ידעתי
שאני אלך לפניה. |
|
|
החיים שלי הם לא
חיים!
אני מחפש הגדרה
אחרת...
אולי תקופה
להעביר בה את
הזמן?...
לא!
זה ארוך מדיי
בשביל מה שאני
באמת עושה!
להב בן לאדן, לא
עושה כלום, כל
הזמן, ממזמן!
וגם זה יותר
מדיי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.