במחלקת הזמן השאול
שכובים ילדי חוג הסרטן,
דקורים בטביעות
אצבעותיהם הקטנות,
ומאמצים את מוחם
בעצמותיהם הכושלות.
בלחש צחוקם המדבק
הם מספרים חוויות
מחדרי מיתות משונות,
יודעים לא יודעים כי
כבר אבדה תקוותם
לשפות נפשותיהם הדלילות.
רופאיהם הספונים בחדרם
מביעים עניות דעתם
ואומרים: "מחלה כזו,
כמחלת דם ילד קטן,
עוד לא ברא השטן".
נחוג חוג הגדי והועלה הקרבן
ויצאו קרחים מכאן ומכאן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.