וזו לא רק התחושה שפוגמת בתמונה,
אלא גם הזרות הנמצאת בכל פינה ופינה,
דוחה את הבלתי נמנע,
דוחקת עוד אדם מסכן לפינה.
וזו לא רק אחיזה איתנה המחזיקה את המציאות הקשה,
זו התחננות, לעוד הזדמנות, לעוד רגע אחד של ביחד,
ביחד עם מישהו אחר ועם עצמך ועם היכולת להתבטא,
ולא להרגיש קטן וחסר חשיבות בעולם גדול ללא תחתית וכשכל צעד,
גורם לך ליפול ובלי שתשים לב, אתה כבר הפוך, על הראש, שדוד,
בלי מילים להגות, לצעוק, לבכות, הכל נגמר. נלקח,
ואתה עוד אוחז, יד איתנה, כי זה מה שנשאר,
התחננות לדבר שלא נותר.
וזו לא בקשה יותר מידי גדולה,
שתרפה מהעולם ותאחוז בעצמך.