היא אומרת, אם כבר תסביך,
אז שיהיה תסביך אוראלי.
ואם הוא עזב אותי,
אז אעשה מה שבא לי.

ובכל מקרה, כולנו מתים.
לפחות לא נמות משועממים.

היא אומרת,
אין הצדקה למות מאהבה.
אז היא אוכלת את המציאות שלה,
מציאות לא כשרה.

היא אומרת, אז מה אם הוא הלך,
יבוא אחר.
אני לא אתחנן בפניו,
שיישאר.

יש לי הרבה בזמן קצר,
והשעון מתקתק.
אני לא אבקש ממנו מילים,
כשהוא שותק.

היא אומרת, שילך,
זה לא משנה שהוא בורח.
האהבה,
בכל מקרה, לעולם לא תנצח.

היא אומרת,
ושוכחת.
ועוד אומרת,
ובורחת

ואם אפשר להדחיק,
זה מה שהיא תעשה.
ומי הוא בכלל,
סתם מתנשא.

היא אומרת, בבוקר יהיה טוב,
עכשיו, רק התחיל הלילה.
ועושה מה שבא לה.
מה שבא לה.

20.12.2006