איזו מלנכוליה
שאין לה סוף
והכל בא יחד
זה תמיד בא יחד
כאילו אין סיכוי שדברים יבואו אחד אחד
הכל חייב לבוא
בבת אחת
ולפנים
לא כי רציתי
כי משום מה אין דרך אחרת שזה יקרה

בור שחור
מלא בזפת

אותו שיר חוזר על עצמו
התקליט כבר שחוק
אני מכירה את כל השריטות והקפיצות בעל פה
אני יודעת מה הרגשתי בפעם הראשונה ששמעתי את זה
והעצב רק חוזר
ועולה

הגאות משתלטת
ואין מה לעשות
חבל להתנגד
אני שומרת על הכוחות
עכשיו רק נסחפת
משתדלת להחזיק נשימה
שיהיה לי כח לאחר כך
אולי אצוף על פני מים מתוקים
ואולי לא

המנהרה הזאת ארוכה מידי בשבילי
ונמאס לי מהפנסים בדרך

מה שהיה הוא שיהיה
הוא אומר
ואני מתאבלת

חום עולה לי מהגוף
אדים עולים ואני מריחה את עצמי
ככה בחולי
ככה בבריאות
ככה בחירות
וככה בדכאון
אין יותר קרוב מזה
החום שלי עלי

ושוב המנגינה ברקע
קופצת בקטעים המוכרים
משום מה כבר נדמה לי ששכחתי שיש שריטה בתקליט
ושבעצם ככה בכלל הולכת המנגינה

יש קפיצות שהן חלק מהשיר
ויש שריטות כחלק מהמנגינה

הילדה רוקדת באמצע
מסתובבת סביב עצמה
חום הגוף עולה ממנה
יוצא מכל מקום
הריח שלה
יוצר מהתקליט
מהשיר שלה
ותנועות הידיים הרכות שלה
היא מסתובבת ולא יודעת
היא לא מבינה
הדרך תמיד מוכרת חדשה

היא כל הזמן שוכחת
שהדרך עגולה
היא כבר מתייאשת
אבל אין לה סחרחורת
היא כבר לא משתמשת בידיים לקחת תנופה

ממשיכה
מסתובבת

המנגינה שוב קופצת
היא בכלל לא יודעת
אולי כי לא אמרו לה
אולי היא לא רוצה לשמוע