נפתלי אוחנה / ומבטך |
כשמבטך פולש לשלי,
נתפס בתוך קסם העיניים,
כחול ואפור מתערבבים כשניים.
קרן אור מרצדת,
זוכר אותך היטב,
בתוך זכוכית שבורה,
בתוך חלום,
ענן שנמוג.
ומבטך-כה נוגה,
כל גופך-געגועים,
תשוקתך-נמסה ברגעים,
ועינייך-כפלדה.
אומר הן-בתוך האין,
מתוך שמים של בדידות,
עוד תבוא לה אחדות,
בעוד יום,או יומיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|