היה משהו קסום
בבדידות של אותו הרגע
וגם עצוב עד מאד

היה משהו בודד
בקסם שהורגש לפתע
וכבד מאד

היה די בשמיים פשוטים
בשדות שלבשו ירוק
כדי להקנות חיים
כדי להפוך בכי לצחוק

היה זה רגע ככל הרגעים
פשוט למראה
ועם זאת היה בו מן האלוהים
מין עצב עמוק שממלא

עצב שמתערבב אל תוך שגרה
לא בטוח איזהו הטוב ואיזהו הרע
חיים שבנויים על ניגודים
שטן שמטריד את מנוחת האלוהים

קסם מותיר אותך חדור פליאה
אבל הוא לא יותר מאחיזת עיניים
ובסופו זה אתה שנותר עם הכמיהה
להחזיק מעמד, לפחות לבינתיים