ציפור הנפש שלי אוהבת לעוף,
היא אוהבת את השמש והאור.
אבל יום אחד הכל השתנה,
תפסו וכלאו אותה בכלוב.
שמו אותה בחדר חשוך עם 4 קירות אפורים
אמרו שזה יתאים לה.
ומה הם בכלל מבינים?
ועוד רצו שהיא תשיר.
אז היא הפסיקה לאכול
וכבר לא רקדה ושרה.
את האור שבעיניה כבר לא ראו
היא רק ישבה על ענף ולא זזה.
ישבה וניפחה נוצות.
היא מחכה שיבואו להציל אותה
היא רעבה לאור.
"יום אחד זה יקרה",
ככה היא לפחות עוד חושבת,
מותר לה לא?
היא מדמיינת על קן וגוזלים,
על מרחבים ומעוף,
על שירה וריקוד
וכן, גם על חופש.
איזה מצחיק זה שהחיה שאני הכי אוהב זה ציפור |
