ארבע שנים. ארבע שנים מהחיים. נתתי לה. החברה הכי טובה.
ארבע שנים בהן ידעתי הכל על חייה והיא על חיי, שעישנו יחד
במחששה של התיכון, למדנו למבחנים, התנשקנו עם בחורים, רקדנו
במועדונים.
ארבע שנים.
לקראת סוף התיכון החלטנו לסוע ליוון, לטיול, חמש בנות שכל מה
שרצו היה לחרוש איים ומסיבות, שמש, ים, והכרויות חדשות.
במעבורת בין אחד לשני, הכרתי בחור מתוק, מקסים, מושלם. יפה כמו
מלאך, וחכם, ומצחיק. הוא המשיך לאי אחד ואני והחברות לאי אחר,
אבל קבענו להפגש בארץ.
בארץ דברים הסתבכו, מיד אחרי שחזרתי ולא יכלתי לדבר איתו, אז
העקרב קישר ביננו, היא התקשרה לספר לי מה קורה איתו, איפה נפגש
וכו'. יום אחד כשהתקשרתי אליה, שמעתי את קולו ברקע, הקול של
המתוק, המקסים, המושלם, שאלתי, והיא הכחישה.
חברה אחרת ספרה לי את האמת. הם יוצאים. לא כעסתי עליו, הוא לא
חייב לי כלום. אבל היא?! מאחורי הגב? למה היא לא אמרה את האמת?
העקרב תקע לי סכין בגב. אחרי ארבע שנים.

עברו ארבע שנים. ארבע שנים שלא דיברנו, האמת, היו תקופות
שהתגעגתי אליה, והיא התקשרה פעמיים שלשה וניתקתי לה. למרות
שבקשה סליחה. ארבע שנים.