אז אני תמיד בסוף משקר.
אני חושב שזה כי אין לי כל כך מה להגיד. אני אוהב שאנשים
יתלהבו ממני, יעריכו אותי, יאמרו לי מזל טוב או בהצלחה, או כמה
שאנחנו גאים בך. יש לי כל כך הרבה ציפיות וזה לעולם לא מתממש.
אולי הקטנות. כמו שאומרים "דין פרוטה כדין מאה" , אז אני לא
מזלזל בדברים הקטנים, אפילו שיש כאלה שכן. חבל, נדמה לי.

אז אני תמיד בסוף משקר.
אני חושב שזה גורם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי. ככה אנשים
אוהבים לשמוע את מה שהם רוצים, או שאני אוהב שהם ישמעו את מה
שהם רוצים. אולי זה קשור למה שכבר אמרתי, לכך שאני צריך להיות
דוגמא למשהו, או להיראות טוב. כי בעצם כן אכפת לי מה כולם
אומרים, אפילו שאני משתדל לשקר לעצמי בקטע הזה.

אז אני תמיד בסוף משקר.
אני חושב שזה פשוט כי כבר נגמרו לי המילים. צריך לפעמים לעניין
אנשים. ככה ירצו להקשיב לי יותר, ככה יהיו במתח יותר, ירצו
לשמוע יותר ואז בכלל לא יגמרו לי המילים. אז בכלל לא ארגיש
מסכן, שלא מתייחסים אליו. שבאמת שמים עליו משהו. אז אני משתדל
לדבר יפה, אבל פתאום קורה שהמילים מתחברות להן בלי שרציתי. או
אולי כן.

אז אני תמיד בסוף משקר.
אני חושב שזה כי אני אוהב לחיות באשליות. אני אוהב לחיות בדרך
החלומות, ולנסות להגשים אותם בדרך של תיאוריות שאנשים באמת
מאמינים להן. תיאוריות של עצמי, שאחרים שותפים להן וחיים אותן
בעצמם.

אז אני תמיד בסוף משקר.
תחשבו, אתם לא אוהבים לשקר לפעמים? לגרום לאנשים אחרים לקרוא
אתכם אחרת ולהסתיר את השגיאות... אני חושב שזה לגיטימי. אז
אולי אני בכלל משקר לכם עכשיו. אולי האמת מגיעה בסופו של דבר,
ולאט, הכול בסוף בא על תיקונו?
כי אני, אני תמיד בהתחלה משקר.
בסוף, אני אומר את האמת. אז זה לא כל כך נורא, אני חושב. אולי
אני משקר. תחליטו.