יש לה מקום סודי,
אליו היא בורחת כשרע לה.
יש בו נדנדות חמש,
וכמה עצים שבא לה.

היא יושבת שם שעות,
חושבת עליו, חושבת עליה.
מרגישה את הרוח בשערות,
את קלילות הרגליים היחפות.

בכל פעם שמישהו אומר לה,
שהיא צריכה לעזוב את הנדנדה ולהתבגר,
היא צוחקת מולו ואומרת,
שאין לה מה למהר.

שום דבר גדול לא קורה כשגדלים,
רק סופרים את הימים עד שמתים.

אז היא שם, בנדנדה,
מסתתרת מהעולם שיצרה בעצמה,
מממציאות שלא תלויה בה,
ומהאהבה.

17.12.2006