יום אחד, האהבה תנצח ואז, אז אני אצחק. כי אם האהבה תנצח לי לא
יהיה מה לעשות, ואז כל מה שיישאר לי זה לצחוק.

אבל היום, היום אני ממש עסוק. יש איזה ערבי אחד שאני צריך
לשכנע לרצוח, הוא ממש נלחם הבן זונה, ויש איזה סומלי שצריך
לגנוב מזון. להיות היצר הרע זה באמת חרא עבודה בימינו, יותר
מדי אנשים עם מצפון שאני צריך לשבור.

אני זוכר את הימים הטובים, ימים בהם "לא תנאף" הייתה רק המלצה
ו"לא תרצח"... הא! מי בכלל שמע על זה? אבל לא משנה- מה זה אין
לי עצבים להיכנס לימים הטובים. לימים בהם האהבה הייתה רק
תינוקת והיום קשה לי להילחם בה. להגיד לכם ת'אמת, הסיבה
העיקרית שקשה לי להילחם בה זה בגלל שהיא מה זה כוסית. ובייננו,
למי עדיף להקשיב, לאיזה כוסית בלונדינית או לאיזה גבר חרמן בן
53? טוב אז אני קצת יותר מבוגר, אבל למי מזיז בכלל הגיל שלי,
אני ממש חייב לטפח את עצמי, או לפחות לעשות קצת כושר. אני שומע
מה אומרים עליי למטה. רוצים להחליף אותי עם החרא ההוא לוציפר.
אז מה אם הוא המקור לכל הרוע, יש לו את הממלכה למטה שיעזוב את
היצרים לנפשם. אנחנו לא רוצים ליצור מונופול. כוס אמוק! לא
נותנים לנו לעבוד בשקט, כל הזמן ביקורות וועדות, הייתי בטוח
שהוועדה האחרונה תגמור אותי. זה היה אחרי הקטע ההוא עם
התאומים. הם חשבו שאני גרמתי לזה, הם לא קולטים שרצח המוני זה
לא הקטע שלי, אני יותר בעניינים של אחד על אחד. וגם אם כן זה
הייתי אני, למי איכפת? זו לא במקרה העבודה שלי לגרום לקצת בלגן
בעולם? אז כמה מכבי אש נהרגו בכל העניין ההוא, בכל מקרה, אני
יודע שאחד מהם בגד באישתו ואחד אונן על הבן שלו. אם להם לא
מגיע למות, למי כן? וואוו, תשמעו אותי- נהייתי רגיש משהו.
אוי לא! אתם לא חושבים שזה סימן? אני מתחיל להרגיש את זה- היא
מתחילה לנצח.
אולי באמת כדאי שאפרוש...