|
כאילו לא די בשבעת מדורי גהינום בחיי יום יום של אישה חולה,
גם עקרה הייתה רחל המשוררת. אאאך אלוהים, לא מחלק-רק מכפיל.
בן לו היה לי, ילד קטן.
שחור תלתלים ונבון.
לאחוז בידו ולפסוע לאט.
בשבילי הגן,
ילד קטן.
אורי אקרא לו, אורי שלי.
רך וצלול הוא השם הקצר.
רסיס נהרה,
לילדי השחרחר.
אורי אקרא.
עוד אתמרמר כרחל האם.
עוד אתפלל כחנה בשילה.
עוד אחכה
לו.
|
|
|
סצינה קצרה
המדגימה את
המשפט "אם אין
אני לי - מי
לי?"
"מילי!!!"
"אהההה?!!!"
"נגמר האני
לי!!!תקני
חדש!!!"
"עוד פעם?!!!"
"אני מביא את
הכסף לבית הזה,
גם לך מותר
לעשות
משהו!!!!"
הגורו יאיא
מסביר לקונגרס
הנשים הציוניות
העולמי את
תולדות המשפט
העיברי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.