חשבתי שאלוהים יצר אותי מהצלע שלך,
חשבתי שתזמין אותי לחיות לצדך.
קיוויתי שתתן לי לעטוף אותך באהבה,
כל כך אהבתי אותך.
חלמתי אותך, נשמתי אותך,
נתתי לך למלא את חיי.
כל חלק בגופי היה שייך לך,
נתתי לך את מחשבותיי.
ימים חייתי אותך ושמחתי,
הייתי כל כך מאושרת.
לא רציתי להתעורר,
למציאות אחרת.
תגיד לי איך ייתכן?
לאן נעלמו כל אותם רגשות עצומים?
למה לא נוכל להיות,
מה ששנינו כל כך רוצים?
מדוע בחרת ללכת,
ולהותיר אותי כשאני -
כל כך מלאה בך ג'ימי,
וכל כך ריקה מעצמי?
ימים עוברים, הכאב נשאר,
נדמה שהזמן עצר מלכת.
תמונות מאושרות ממלאות את החלל,
במקום מציאות של אהבה מתגשמת.
רוצה לקרוא לך ולא מסוגלת,
באמת שאיני יכולה.
הלוואי שהיית בא רק הלילה,
ומחייה בי את האהבה.
ומה אומר לאלוהים, הייתכן שטעה?
אולי לא אני זאת בשבילך?
הרי כאב זה מנת חלקי רק בגללך,
ושאלות שאלות ג'ימי, שבסופן אכזבה.
17.12.2006 |