אני עוסקת במלאכת מאכלת
מתרגמת שתיקות לבשר צרוב
דמעות לאלכוהול
כל שאני נוגעת עולה בלהבות.
אתה עוסק במלאכת קודש
מתרגם שתיקותיי לצחוקים
דמעותיי למים מזוקקים
כל שאתה נוגע הופך זהב.
באישון לילה אני פושטת שמלת כלולותיי
לבל תהייה לי לכתונת משוגעים
ורצה עירומה ברחובות...
אני אף פעם לא מבינה איך
אתה תמיד מחכה לי בסוף המסלול
מחזיק טבעת, זהב כמובן.
אני נופלת לזרועותייך
ואנו נשרפים כליל.
רק הטבעת נותרת על האספלט
כממתיקה סוד.
כשנתעורר בבוקר לעוד יום
ותגיד שאני יפה שלך,
לא נזכור דבר
רק נרגיש תחושה לא נעימה
צורבת בבשר
לשבריר שנייה.
