זה כבר זמן מה
שהחליל
שלצליליו רוקד העולם
מזייף לו מנגינה צורמת
מעוותת
עד כדי אבסורד.

שברי תווים מעוקמים
פורצים בזה אחר זה
מטווים בלכתם שובל של מלודיה חורקת, מקרטעת...
עד שהכל מצטרף להרמוניה מושלמת של העמדת פנים.

והמוסיקה הזו,
מפציעה עם עלות השחר
וכהרף עין מתגברת
נושבת כמו רוח סערה
מתגלגלת במורד הרחובות
מכה על חלונות הבתים
מנפצת שמשות של אשליות ממוגנות ירי
מתנגנת לה מתחילת היקום
ועד סופו.

ולאט לאט מזדקפים להם זוגות אוזניים
ושורות שורות של ראשים מתעוררים לפתע
מתרדמת השיממון
ועיניים נפערות לרווחה,
קורעות מעליהן קורי שינה עתיקי יומין.
והנה מתרחבים אישונים
ומצטייר עליהם מבט
של כלום.
ופיות נמתחים לכדי חיוכים אוויליים
ורגליים מתחילות לרקוע ולקפץ
במקצב משונה של סימני קריאה בלתי מוצדקים.
וזרועות נשלחות לכל הכיוונים
לופתות ידיים זרות
של אנשים זהים
ובמהרה מתהווה לו מעגל מטורף
של ריקוד
של אנשים ערופי נשמה.


וכעת היא נחה, מוסיקת העולם,
על עפעפיה של ילדה
עטופה בשמיכה
וחולמת על החיים שיהיו לה
אם לעולם לא תתעורר.