היא בטח שוב כועסת, לא כל כך מבינה
כמה זה נורא לעמוד בפינה,
מאחורי קיר זכוכית גדול ועבה,
קיר שכל בוקר אני חווה.
היא בטח שוב פגועה, לא יודעת,
כמה אני מתגעגע ורוצה לגעת,
לתת כתף תומכת ולשלוח זרועותיי,
לעזור לה בחייה, גם אם לא תשוב אליי.
היא בטח עצבנית, וגם קצת לא רואה ,
שמשפט אחד שנאמר ברגע של כאב נורא,
לא התכוון לפגוע, רק להמחיש את המצב,
של לב שכל גורלו - היה שנעזב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.