שון גודריק / שלולית |
ומתוכו נוטפות מחשבותיי.
ופחדיי-
המפשירים באש את כפור רגשותיי,
מאפשרים לנטיפי אהבתי לזרום.
בתוך שלולית אדישותי העכורה,
הצבתי עלה תקווה צהוב,
כולו נרגש,
והוא יהיה לי לספינה, למעגן
בתוך מערבולות האמונה.
בנשוב רוחות השכחה,
בתוך סופה צורמת,
אשב לבד, נפשי פקוחה לדעת-
ואזכר,
בעלה צהוב נרגש, ונטיפי האהבה-
הם אשר יסירו,
את לוט חששותיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|