|
ימיי הם כחתך בבשר חיי,
ומתוכו נוטפות מחשבותיי.
ופחדיי-
המפשירים באש את כפור רגשותיי,
מאפשרים לנטיפי אהבתי לזרום.
בתוך שלולית אדישותי העכורה,
הצבתי עלה תקווה צהוב,
כולו נרגש,
והוא יהיה לי לספינה, למעגן
בתוך מערבולות האמונה.
בנשוב רוחות השכחה,
בתוך סופה צורמת,
אשב לבד, נפשי פקוחה לדעת-
ואזכר,
בעלה צהוב נרגש, ונטיפי האהבה-
הם אשר יסירו,
את לוט חששותיי. |
|
|
"אם הוא לא
יודע, והוא לא
יודע שהוא לא
יודע, הוא טפש,
גרשוהו.
אם הוא לא יודע,
והוא יודע שהוא
לא יודע, הוא
ילד, למדוהו.
אם הוא יודע,
והוא לא יודע
שהוא יודע, הוא
ישן, העירוהו.
אם הוא יודע
והוא יודע שהוא
יודע, הוא חכם,
חקוהו."
זאטוטה
פסיכודלית מצטטת
שיר שלימדו אותה
בכיתה ב', אבל
עד היום לא
מבינה את
משמעותו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.