במשעול ממלכד
ניקוטין, חולף על
בית-עלמין, משופד
שלטים לרב: "כה פורו
שהמוות חפץ
ביקרו".

בכבד-ראש אשקול
כיצד, אחדל בזאת
לעדי-עד. כחול
אשר על שפת-הים
אקבר כל רגש
מזהם.

העולה תכופר!
יש למנות (רגעים
כמו-גם שעות); סיגר-
סוגר-סיגר במחול
דקות שעוליות
משאול:

עם קפה-שחרית
מתוק, ממאיר שינה
רחוק? כי למראית-
עין אין כל פסול
לנשוף קינת-חלום
שכול.

עת התרצדות אל מול
מקלט, כשאין לאן
להמלט? נרמול-
השכל כבר שפע
מס-שפתים לשבעה.

אולי כעת בתום
משגל, שהתגלגל
נחשול כגל? תהום
הפאב מצמיא גרון -
אינו מונה דפיקות
שעון.

אולי עתה אחרי
שבעי, טרם אפרוש
למיטתי? הרי
חלפה לה עוד שעה
של מנוחת-ריאות
תועה.

וכך אמנה לבלי
די את סרח זפת-
חלשותי. אוילי
הוא רתק הצבא
הצר על הסיגר
הבא.