בשמיים מצתברים עננים
הרים של צמר גפן מזוהם
נדחקים ונדחפים,לא מבינים
שיש מקום לכולם.
השמים מתמלאים עננים כבדים
שכבר לא יכולים להתאפק.
ואני כבר מזמן פרצתי
בכי תמרורים,קינה שלמה קיננתי
על שאין לי על מי להתרפק.
פעמים רבות נשנקתי השתנקתי,
כעת נותרתי בודדה
לצלילי פסנטר נוגים
כשהשמים מטפטפים
הולכים ומתקהים.
הולכת לקולות צעדים
אחרים מביטים ואחר ממשיכים..
שמיים סוערים. נושמת את הצינה,
בהבעת פנים סתומה, גם אני
ממשיכה.
שמים נטולי ענן, התבוננתי כבר שעה,
מטעטפת במעיל, מלפפת צעיף,
חובשת כפפות ולקולות-
נשימה מתגברת
אני נחנקת
והולכת... |
