ובכן, יום אחד, אפשר להגיד שבת בבוקר, התעוררתי עם חשק עצום לצלם- היה לי
רעיון, מקום, ואביזרים. ומה היה חסר? מצלמה. מסתבר שאבא שלי החליט בלי שום
התראה מוקדמת לקחת את המצלמה איתו לצפון, ואותי השאיר בודדה, גלמודה
ומתוסכלת. מצאתי מצלמה ישנה נורא של אולימפוס שהשתמשתי בה בעבר, ובלית ברירה
איתה צילמתי את התמונות. עכשיו (סוף סוף פואנטה), אני מתנצלת על האיכות
הזוועתית, אבל העלתי את התמונות בגלל הרעיון ובגלל שהן עוד בסדר.
לרוויה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|