אני שוב על הרכבת ועוד חצי שעה אני חוזר הביתה
כשהייתי שם מתחת למגל הצהוב ואן גוך
שם איפה שאין שום דבר חוץ ממלחמה
שם חיפשתי את הידיים שלי ומצאתי אגרופים
רציתי להתחמם במדורה
וכל שמצאתי היו גפרורים שבורים

אבל אני חוזר הביתה עוד כמה דקות אני שם
היום הזה מתכלה לאיטו
משאיר עקבות זהובים על העיר המאובקת הזאת
במקום הזה עשרות אלפי דלתות ומנעולים ומפתחות
במקום הזה בו ננטשו מיליוני גגות וחלונות
הרוח היא אותה הרוח שרה בצרידות את אותו השיר
והמדרכות מרגישות את הרגליים שלי בנוסטלגיה

אני בפתח אני עוד רגע או שתיים בבית
אני מוציא את המפתח החלוד אבל אין בו צורך
אין בבית דלת ואין בבית אור ואין פה שום חימום וגם לא מים
לשתות
אני הולך אל החדר שלי שאין  בו מיטה
אני מצית סיגריה ויושב על החלון
מחפש את הכוכבים שלי, אף לא אחד מהם מוכר

מהחלון שלי נראים מרחבים רחוקים
הבית שלי מלא בשיחים מטפסים
והירח ירוי הלילה
והכוכב שלי רחוק מפה
ואני פה לבד הלילה
בעיר השקטה הזאת

אני מוציא את הפח הקטן מהתיק שלי
ואני מוציא את הבקבוק הקטן מהכיס שלי
אני שותה את הבקבוק ושופך את הפח ומדליק את הגפרור
ואני הולך והלהבות מאירות את דרכי חזרה לכביש הראשי.