קסת דיו / זיו כיפה |
אספג בניקבה לחוד נטיפים.
כאשר לחן ושיר תאווה תשוקתך,
אבקע לעוגב בתו הפלגים.
כאשר דבש ומרגוע יבקש גופך,
שפתיך בגבעול מתוק אצבע.
כאשר ליבך יאווה מלח אדמתך,
לשרך במים שותקים אגווע.
עת הלבנה תעלם בגלימת חשכה,
העוטה קרקע ורקיע.
תכלה תהום באוד שכחה,
מכלה עוגב וגביע.
למצע תאנה בתך אבני לוח,
תתעגל אהבתנו לשפך אור.
דפי כרכים תישא יד הרוח,
בזיו כיפה לחרס צחור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|