עכשיו כשהכל סוף-סוף נרגע,
עכשיו כשאולם המסך נכבה,
זה הזמן, זאת העת
לפתוח דף חדש ולהאט.

עכשיו כשרק שרידי האחרי נשארו,
שרק עוד קצת וגם הזיכרונות יאבדו,
עכשיו זה הזמן
לטבול בדממה ולהסתכן.

בלי לדעת מה יהיה,
בלי לחשוב מה יקרה,
רק לקחת סיכון בלי להסחף
ולדעת שהכאב גם הוא זה שמשתתף.

וכדאי תמיד לזכור
שגם אם מקומי הוא בעצם בור,
הדמעות אינן עוד פיתרון
הן אינן אלו שיובילו אל האור.

ועכשיו כשהאפלה מאיימת,
ושום תזוזה לא תורמת.
עכשיו כשהכל אבוד
נותר רק להמשיך, ולעביר עמוד.

וכן, כבר אין שום ספק,
מזמן כבר הפסקתי להאמין ולהסתפק.
עכשיו כבר אין לי מה לראות
ואני יודעת
שעכשיו מותר לבכות.