מנורת הרחוב מאירה באופן קבוע
ויש בזה משהו עצוב מאוד,
הכל מתנקז דרך הבניינים החלודים
ומגיע עד מלכות השמיים
שלובשת צורה בכף יד אחת
שנה(ר)גתי כל כך לאהוב
אפור כל האור שעמודי תאורה עירוניים מייצרים,
אין בשום מקום מספיק אנרגיה
בשביל להעמיד אותם על הרגליים האחוריות
ועכשיו לבעוט;
הפחד שלי נבנה דרך דברים
שאין לי שום שליטה שהיא בהם
אני מנסה לתפוס את השליטה בכל הדברים האחרים
אבל לפעמים נזכרים:
בעצם אין דברים אחרים
הכל דבר אחד הכל הוא סוג של...
אהבה בכל פינת רחוב כסופה וחיוורת,
הקור בין הסמטאות הפנימיות שבחדר
מחלחל כמו היה רוח בחלל הפתוח;
בכל זאת היה כדאי לשמר
מנה אחת של תקווה,
אולי היה חודר האור מבעד
לכל אותם סדינים שתלויים בייבוש
כבר כמה חודשים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.