חיים נוי / אני וקבר אימי |
חיים נוי / אני וקבר אימי |
אף את שירי הערש אותם זימרת, וקולך המהדהד בתוך לבי. ידך את מיטתי מנענעת: רואה ולא רואה אינך איתי. לכאורה הכל נראה בסדר, בקרוב שנה לי חמישים. גדלו הילדים והם בלי נדר: הולכים לראות את סבא בן תשעים. חולפות שנים עובר הזמן דבר לא מתחדש, וכך אראה הכל מכאן- כי חי המת ומת החי זהו מה שיש. הוי אמא היקרה בארמון השיש: למה כל צעיר תמיד, ידמה לתיש? סונטה לאימי 16.5.95 |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|