יפרוץ הים והמיתו תרעיד הלבבות-
תחלחל שירת-יה וראה איננה רז.
עת גיטרה בידך ידינו כשלובות:
יקרע מיתר מצער וכאב העז,
בצנעה מחייל אל המיתר בפורטה,
לקשב מסתרי עולם בהישמע פיוטים.
גם העצוב ירון ליבו ובכיסו אף פרוטה-
כי בלעדי אשר תקרין בציה כקיוטים.
עת ינתר מיתר-הרך: לצליל לבך יראה לו:
אל לבבנו לחלחל גם וחרך אין לו.
נגן על הקתרוס, נוסטלגיה שעוברת...
עת תפרוט על המיתר אותך יותר נכירה,
כי כל אשר חסר אתך מדורה להבעירה,
נגן! כי אתה והמיתר בדו הנכם רכים,
את הכאב והשמחה לנו משדרים.
סונטה
1/7/95
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.