חיים נוי / בזה לבז |
הוא נוסק למרומים כחץ מקשת,
להגיע שואף אל השיא.
מורא בליבה ותשוקה נכספת,
פן תפגע ולא בכדי.
בנצלו את רוחה לדאות במרום,
בפורסו עליה כנף.
זרמי האוויר החמים באדום:
תומכות עוזרות והוא עף.
אל הרוח אינו מתייחס,
כי צמא להנאות בשרים.
הרוח פסקה והוא מתרפס,
כי אותו למרום מי ירים?
חרש, חרש תזמר לו שירים,
בזה לבז-לפסגות לא יכל להרים.
סונטה
"בזה לבז"
8.10.94
שווה קריאה נוספת!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|