|
שוב חוזר לסרט הישן
המקרן כבר בקושי פועל
נגמר לי הכוח לכתוב
אבל איכשהו זה תמיד חוזר.
זה מתקיף אותי לפעמים
שאני לא מוכן
לא שאני רוצה את זה
אני לא אוהב את הכאב
אולי את חושבת שאני לא זוכר
ואני, בעצם לא יכול לשכוח
בוהה בשעון במקום לישון
מחכה שהיום יעבור
אולי את חושבת
אבל בעצם על מישהו אחר
קשה לי לחשוב על זה
קשה לי לכתוב. |
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.