הכעס מעוור את עייני, מחריש אוזניי.
לא מצליחה לחשוב בבהירות.
לא רוצה להקשיב לך הפעם
לא אתן לך את ההזדמנות.

לא רוצה לדבר אתך על זה,
אין לך תשובות בשבילי.
כל מה שאני מרגישה כרגע,
זה את הכעס שלי.

לא רוצה מילים טובות,
גם חיבוקים לא יעזרו.
יש פעמים בהן אני רוצה לצרוח,
לומר לך דברים שראוי שיאמרו.

לא רוצה להתרצות הפעם,
זה לא פשוט לי, לא קל.
היה לנו דבר נפלא וטהור,
שפתאום הפך שברירי, מעורער.

מה תוכל לומר שלא אמרת?
אתה חוזר על עצמך.
אומר לי שאתה רוצה רחוק ממני,
וצורך אותי כמו אוויר לנשימה.

לא רוצה להקשיב לך, נמאס לי,
אני רוצה לומר את אשר על לבי.
ואם אתה לא מסוגל להקשיב לי,
לפחות תעשה את עצמך מקשיב.

אני כל כך כועסת עליך,
מאגרים של כאב נפרצים.
למה אתה חייב להכאיב כל הזמן?
אתה בכלל מודע לכך שאתה מכאיב?!

מי אתה שתשלוט בחיי?!
תחליט על סדר יומי?
לא רוצה להקשיב לך עכשיו,
תן לי להיות בכעסי.