אישה ותפוח ונחש ואלוהים וזיונים ותאומים ואנשים בחליפות
שחורות שנמלטים מקונספירציות והשפתיים של אנג'ליננה ג'ולי
והאופן שהיא ואנטוניו ברדאראס מדגמנים את עצמם בסרט החדש הזה ,
ובעיקר החתול הקטן והלבן שתמיד מסתובב לנו ליד הבית . כל זה
בלילה אחד . טוב ,בדרך כלל חולמים על דברים שקורים במהלך היום
, כך קראתי לפחות  , ולאחת שמבלה את רוב הזמן בתור סדרנית
בקולנוע , חוזרת הביתה לספר הבגרויות של תנ"ך  וליעקוב איילון
זה מה שקורה במהלך היום . התעוררתי נוטפת זיעה מהסיוט הזה , לא
בטוחה איך אבל כל הדברים האלה התקבצו לי יחד , בצורה סיוטית
ביותר .  הרגשתי כאילו כרגע נפלתי לתוך המיטה ,  בקפיצה כזאת ,
התעוררתי לאוויר שחור של לילה ולפנסים לבנים של מכוניות
שהשתקפו על התיקרה האפורה ,אני מתנשפת ושוכבת על הגב מישירה
מבט חצי פתוח לתיקרה .. עיגול רודף עיגול לבנים לבנים על
התיקרה , בכלל לא הבנתי איך זה משקף מכוניות זה יותר נראה לי
כמו איזה סרט מצויר כזה , האופן בו הם רדפו אחד את השני
התנגשו אחד בשני וברחו  , אבל מנועי המכוניות שנשמעו מבחוץ
הוציאו קצת את התמימות לסרט המצויר הזה שהופיע לי על התיקרה
והחזירו אותי למציאות , בד"כ זה קורה לי כמה דקות אחרי החלום
שהכול נראה לי נורא "סלבאדור דאלי " ואז אוטומטית אני הופכת
לרובוט שמצחצח שיניים מתלבש שם איליינר והולך לבית ספר עם
גרביים לא תואמות , אבל השעון הקטן הזה של ערוץ 1 [בכבלים ]
הראה שכולה 4 וחצי בבוקר ואין ממש למה לקום . נשענתי על החלון.
הבטתי מעבר לתריסים לכלום שאיך שהוא נשאר אפור אפילו בלילה
שהוא שחור לגמרי ,שמעתי את יללת הכלב , הרועה הגרמני שמסתובב
אצל השכנים  . מרגישה קצת חרדה לחתול שמסתובב לנו סביב הבית
.הלבן היפה .  קמתי מהמיטה . והדלקתי אור קטן . הסתכלתי במראה
הענקית שעל הקיר . אני אוהבת שהאור הוא קטן . אני אוהבת איך
שהאור הקטן גורם לעור שלי להראות , הכנסתי בטן והבטתי בפרופיל
למראה , בלילה אני נראת טוב יותר .
במסדרון צר שממש הזכיר לי את החלומות שלי , עמוס בתמונות של
אמא שלי ואמא שלה , ואיזה שתיים חדשות שלי , מואר באור קטן
וצהוב , כמו צילום גרוע שלא עשו לו וויט באלאנס צעדתי לעבר
המטבח .
פתחתי את המקרר שהאיר אור כחול על כפות רגלי המטופפות ושחקתי ב
"לפתוח ולסגור את המקרר" קצת , לא באמת רעבה רק צופה איך האוכל
יושב שם , בלי להתעורר מאף חלום מעצבן  . עד ששמעתי את ההיפוך
של אמא במיטה מהחדר שלה . מלווה באיזה שהוא מלמול אני כזאת
פסיכית , אני יודעת איזו אוזן ביונית יש לאמא וכמה החדר שלה
ושל אבא קרוב למטבח . סגרתי את המקרר מה שכיבה את האור הכחול
מרגליי . רגליי שהחלו לפסוע בשקט - שקט במסדרון . חזרתי לחדר .
סוגרת את דלת ההזזה מזכוכית
שעושה רעש נוראי , יודעת שאני לא אוכל לפתוח אותה שוב .ואת
המשך הלילה אני אבלה בריבוע הזה .  נכנסתי למחשב וכיביתי את
האור הקטן שוב מביטה במראה  . אני יותר אוהבת את איך שהאור שלי
נראה כשהוא מואר ע"י מחשב . חוץ מזה שזה מזכיר לי סצינות
מסרטים . אדם אחד בחלל שחור שתווי פניו מוארות באנושיות כזאת
על ידי היצור בעל הראש המרובע מפיץ האור שהוא יושב מולו ולא
מפסיק להביט בפניו .מתקתק על המקלדת שלו מלטף את הכפתור האפור
באמצע העכבר שלו , במסירות כזאת. באנטרנט    נכנסתי לstage
לפורום שירה היו שם כמה אנשים מאוד אנטיליגנטיים כמה מאוד
רגישים כמה סתם פריקים וכמה ממש טובים- פריקים מידי בשביל
להיות פריקים .
"אנחנו חיים בקופסא " אמרו השירים שהם כתבו " היאוש האפור ,
התקווה הורודה המלאכותית האמת השחורה וכו' וכו' "  קצת
השתעממתי וקצת התעצבנתי , "הם לא אמורים להרגיש את כל הדברים
האלה- חשבתי  . אני היחידה בעולם שאמורה לדעת מה זה .. הקוראת
בקלפים אמרה שאני מיוחדת . הם לא אמורים לדעת מה זאת שיגרה ,
מה זה טשטוש , הם לא אמורים להכיר את כל תורת שורות המחץ . "
חשבתי
וגיליתי שגם הם די חושבים כמוני , כל אחד זורק איזו יצירה
באויר בלי שאף אחד ממש מגיב עליה ומרגיש כאילו הוא היחיד ביקום
שמבין את ה "שכל הגדול " הזה ה "רגש האמיתי הזה " שעטוף
בצילופן אדום על המדף כבר מהגן עם מדבקה לבנה עליה רשמה הגננת
" איגו " . יצאתי משם . אחרי שכמובן שחררתי באנוכיות יצירה
דיכאונית . והלכתי לצאטים . לעולם הלבן של האשליות בכתב שחור
בולט ואייקונים מתוקים של לבבות וגולגולות . ברחתי מכמה " חתיך
14 " ו "בריטני 12" לתוך איזה חדר עם שם מקורי במיוחד . שם
בצבץ לו בכנות השם "גיא " בלי אייקון ותוארים או הרבה רעש .
וכמו שאני אוהבת . אני ניגשתי אליו . "הי " כתבתי . " הי " הוא
ענה . ושקט לכמה דקות את המקלדת ואת המסך הלבן שמעליו מהבהבת
פרסומת מרשימה וצבעונית . "תגידי." הוא כתב "מה את רוצה שאני
אכתוב לך ?" . "מה זאת אומרת ?" עניתי .. קצת מתענינת כי אני
מתה על שאלות שיש בהן אפילו קצת גוון של פילוסופיה. " אני פשוט
. לא יודע . את יודעת " הוא ענה . " שני מגדלים נפלו היום .
והעולם הולך להתפוצץ ואין לי כוח פשוט אין לי כוח .. להתחבא
מאחורי משפטי התחלה דבילים . "  למרות שאני יודעת ששום דבר לא
באמת יוצא מפגישות אנטרנט ישר נדלקתי .. נראה לי שמצאתי משהו ,
לפחות מספיק להלילה .  " אני משועממת . מהכול . עניתי .. אפילו
מהרחמים העצמיים שלי . כתבתי . ואפילו המשפט הזה משעמם אותי .
" אתה יודע למה אני מתכוונת ?" שאלתי מחכה ל "כן " נואשות והוא
ענה " לגמרי ! בדיוק !" והתחיל לספר לי קצת על עצמו .. עד 6
דיברנו . צופים בזריחה יחד . מדמינים את עצמינו מושלמים יחד .
והוא נראה לי מהאלה שיש להם את זה את ה "שכל " ו ה "רגש" בלי
היאוש האגואיסטי של כל האנשים היצירתיים האלה , בקיצור כמו בכל
צאט , דמינתי אותו מושלם . " תגידי .." הוא כתב שוב .. " מה
דעתך לאוננות משותפת בטלפון ? " ..  ומיד חיוך ציני עלה על
הפנים שלי .. קוראת שוב ושוב את המשפט המייאש הזה  . "לא"
עניתי והתנתקתי ישר מהצאט . בלי לומר בי , מלטפת שוב את הכפתור
האפור באמצע של העכבר שלי . בלי להתייחס להיסטוריה המשותפת
שכבר הקמנו .. בחוץ כבר ירד גשם , מה שהאיר קצת את הלילה במשהו
יותר טוב מסתם ירח .. שכבתי על המיטה שוב מביטה בפנסים האלה
"אני צריכה מישהו " חשבתי . "צריכה מישהו אמיתי " .. הפנס הלבן
שהשתקף על התיקרה נסע במהירות מופרזת ובלם בחריקה . באדישות של
מכורת קולנוע אמיתית המשכתי לחשוב " מישהו שיוציא אותי מכאן ..
מישהו אמיתי .." לפתע רעש של טריקת דלת של מכונית נשמע . ומשהו
חסם את אור הפנס הלבן .. אחריו נשמע יללת חתול . במהירות קפצתי
מהמיטה לתוך נעלי הבית והחלוק .. רצתי במורד המדרגות אוחזת
במעקה ופותחת את הדלת . בלי מעיל ובלי כלום .. בלי לחשוב על
אמא שבטח התעוררה מהטריקת דלת שהייתה שיצאתי מהבית במהירות .
וראיתי אותו .. יפה עם מבט חודרני וחסר פשירות , לבן ואמיתי ..
החתול שתמיד מסתובב לנו מתחת לבית .. רטוב מהגשם בהלם .. מונח
בידיו של נהג מונית עייף ורחמני .. " הוא עבר מתחת לגלגלים
.."
הוא אמר . "ונדמה לי שהוא קצת בהלם " בלי לחשוב על מה אני
אומרת לקחתי אותו בידי .. " אני אקח אותו " אמרתי כמו סהרורית
.. וסחבתי אותו הביתה .. במורד המדרגות . לחדר הריבועי שלו
מאחורי אור המסדרון הצהוב שלי מאפילו על המחשב . יבשתי אותו
וצפיתי בו שותה את כל החלב עד הסוף נדמה היה לי שהוא עושה את
זה בשבילי . בתוך סמיכת פוך ישנו .. וחזרתי לישון . אישה ותפוח
ונחש ואלוהים וזיונים ותאומים ואנשים בחליפות שחורות שנמלטים
מקונספירציות והשפתיים של אנג'ליננה ג'ולי והאופן שהיא
ואנטוניו ברדאראס מדגמנים את עצמם בסרט החדש הזה , ובעיקר
החתול הקטן והלבן הזה שישן לידי , מקווה שהעיניים שנעוצות לי ,
על אמת, לא מתןך מסך יפסיקו לכרסם לי במצפון . הלילה זה יקרה .
כי יש לי . יש לי מישהו אמיתי לישון איתו .

 

מוקדש לעידן חסון שנתן לי השראה