|
נבעטטתי. נבעתתי מאימת.
עד סוף-עולם הגעתי. לאילת.
עד שוך הקרבות. מאש אישה.
מפגיעת נפש ילדים. - להירגע.
לעיר מקלט נקלטתי. לא נודעה.
שם שמיים, ים והרים לתפארה.
עבודה ומגורים, גם מזון נשמה.
אזי בית שם בניתי. למשפחה.
יגידו כולם. לפעם אחת, חיים.
אני התפלספתי. לכפל הם באים.
אם לסוף מערכה. קץ מערכת...
איבנה לילדים. לעוד משולבת.
ייעודם של חיים בשתיים מוגדרים.
לבנות - איש בניין אני. רק לרצות!
ולהיבנות. תמיד רציתי בנים ובנות.
עייפתי לשמוע איך 'אושר' מפרשים.
ולא אתיימר. גם אני... בכשל נידונים.
אך מוזמן כל אחד, להביט אל פני.
האושר נסוך, כש... אחינועם בידי. |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.