את עומדת על הגג
עם שמלה לבנה
כשהעיר שוקעת בתרדמה
תולשת את העלים של העציצים
עוד מעט גשם ירד
את לא תוכלי לראות
אלו רק טיפות
הוא יכתים את שמלתך
אבל את תישארי איתו
תבקשי
שזה יכאב פחות
תשאי את עלבונך אל המילים
גם את רוצה
שייפלו הכוכבים
על הגג
המשקיף אל העיר
חוטים של זהב, נפרמים
את מדליקה סיגריה
ומקשיבה לתקתוק הטיפות
על מעקה הגג
את מנסה לדמיין
האם זה שיר ערש
או שיר רחמים
כאשר תעזבי את הגג
את תישארי אחרייך
עקבות
אהובייך שלא היו
גאוותך שנעלמה
בנייך, שחסרו
הכול יצטלם ויתלה על הקיר
במסגרת דקה
עכשיו
שהעיר שוקעת בתרדמה
את יכולה, להתכסות בשמיכה דקה
להתחבא מאחורי דלת הברזל
ומהחלון, לראות איך הגשם
שוטף לך את הגג
מעלים את העלים האחרונים שתלשת
איזו תפילה את מכירה
איזו אהבה, את לומדת
גם הכלבים שמביטים עכשיו
ידעו את הדרכים לפני שחזרו
תשאי את עלבונך אל המילים
אל התפילות, אל השירים
זה העיזבון האחרון שלך
אחר כך, תוכלי לצחוק בקול רם
מן הגג
שמביט על העיר
את יכולה לראות, איך השתנו הצבעים
שיעלה הבוקר, ואת תרצי להיעלם
תשאירי אחרייך עקבות
לאהובים שלא היו, לבנים שחסרו
לזמן שמתבונן בך מהצד
מגג העיר, הכול נראה לך מוכר