|
אנה ואני
יושבות במסבאה שבסמטת
הנעורים.
היא מספרת לי אודות אהבותיה,
תשוקותיה וכל מה
שפסק עמה
בתחנת הרכבת הישנה.
ואני מספרת לה
שורות- שורות
של מילים גדולות
שהייתי רוצה בעצמי לחוות
אך נפשי המגמגמת מעדה
בטרם הספקתי לנסות. |
|
|
שלי החליטה
שעדיף לה איתי
מאשר אצל אמא
שלה. אמרתי לה:
את רואה, כשאת
רוצה את יכולה,
יאללה, עכשיו את
יכולה גם.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.