|
אנה ואני
יושבות במסבאה שבסמטת
הנעורים.
היא מספרת לי אודות אהבותיה,
תשוקותיה וכל מה
שפסק עמה
בתחנת הרכבת הישנה.
ואני מספרת לה
שורות- שורות
של מילים גדולות
שהייתי רוצה בעצמי לחוות
אך נפשי המגמגמת מעדה
בטרם הספקתי לנסות. |
|
|
שתי מילים:
מילה ראשונה:
(ניפנוף עם
היד)
מילה שנייה:
(חיבוק עם
מסעודה משדרות)
נו...
נו...
מה קשה!
שלום חבר!
לא מזהה?
יגאל עמיר, מנסה
משחקי חברה על
זאת שאהבה את
התל אביבי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.