"ועכשיו", אני לוחש,
"אתה בן שבעים ושש,
כן, אתה בן שבעים ושש
אל תעמיד פני חרש!".
קצת קשה להתאושש:
"לא ייתכן, אני מתבייש,
כיצד זה התרחש!?".
כל שנה הסיפור מתחדש:
"לאן נעלמו
החמישים,
השישים
השבעים
ועוד מעט שמונים",
(אם ירצה השם),
ואני שואל אין אונים:
"מה בוער לשנים?"
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.