ובמרחבי מדבר נפשי בוקעת לה אנחה, אשר מעצימה את הררי בדידותי,
ושוברת, שוברת אותי.
ומבין החולות הזהובים נוצרת לה דמותך
דמות אלוהית נערצת,
אשר מאפילה את מרחב מחייתי בעוצמתה הרבה.
ואני, כלי השרת שלך, כה רוצה להיות עימך.
לנשום בכל דקה מן היממה את ניחוח גופך,
לטעום את צחוקך,
ולהיות, פשוט להיות שלך.
ונפשי כבר לא יודעת טיבה
וגופי לא שוהה לרצוני
וכולי יצור אחד המלא בהרהורים אודותיך
וחיי, תלמם לאור תלם חייך.
ונשמתי באפי רק בכדי שאוכל לנשק שפתיך,
וחום ידיי נותר בכדי לגעת באהבה בגופך.
ופי נוצר בכדי לחמם את רוחך בלילות קרים,
וכל רצוני מופנה אליך, אהובי.
ואוזלת ידי הורסת,
וגעגועי עושים בלבי שמות.
משומך,
משום דיבוקי בך.