אם רק תתני לי הזדמנות
תראי שאני יכול להיות
ילד הצופים הממושמע
בעניבת חנק נשית ירוקה
ובעיטורי דרגות ילדותיים
שיעידו על כובד האחריות
על כובד הארעיות
המנצנצת מעיני הטלה שלי
אם רק תתני לי הזדמנות
תראי שאני יכול להיות
נער המקהלה הנוצרי
בגלימה רחבה לבנה
שאפשר לגעת תחתיה כשרק רוצים
לגעת בבשר האלוהים הרך
שעדיין לא הפך נגוע
ועדיין רוצים בו
לכמה רגעים של חום
אם רק תתני לי הזדמנות
תראי שאני יכול להיות
הכלב הנובח מספרי הילדים
שמכשכש לעומתך בלי אשמה
ובלי לרצות ממך דבר
חוץ מאותה לטיפה נאה
ומנת מזון משביעה חמוצה
שתתן לי עוד יום
במלונה הקטנה שבנית לי
הגיבור הטראגי מתחלף באיש המתון
הגיבור הטראגי מפנה את החפצים מהשולחן
ומניח לעצמו להישמט החוצה
מבניין המשרדים אל הרחוב
באנחה שומעת
תוך שהוא מפזז לעצמו את pere ubu
בלי רגשות אשם
הגיבור הטראגי שלי לא עושה עניין
ומקבל את תעודת ההוקרה
שניתנת לו מידיו של האיש המתון
שמצליח לנהל שיחות לילה
צליליות ומפורכסות
תוך טוויית קורים לא אלימים
(זו מין מלכודת ידידותית כזאת)
הגיבור הטראגי שלי עוד יחזור
הוא מנופף עכשיו שלום ארוך ומחוייך
ואוזניו אדומות מחום ובושה
אמא שלי מפצה אותי באוכל
גם כשלא צריך
ואולי זה שריד אישיותי מבורך
שאני נהנה להתלונן עליו
אבל שטוח בתוכי אני מרגיש
שטוח בתוכי
ואמא שלי לא מסוגלת לנחם אותי
או לפזר עליי אבקת סוכר
ולשמוח בסופגנייה הלירית שלה כמו שצריך
כבר הבנתי שלא אראה ממך ח'יר יא אמא
כמו שאמרת לי בתור ילד.
אם חשבת ששכחתי שאמרת
"ימות לך אבא שלך"
את טועה.
תמיד טעית בעניין הזה
אבל כמה זעם הזוי מסתתר במשפט הזה
שמובן היום רק לי ולכוכב הרוק התאום שלי
רק לי ולו
בכל העולם כולו
אמא יא אמא
מתי אכתוב לך שיר תוגה
בשלושה בתים
ושני סירים
ומתי כבר תבואי יא אמא
לאכול ממני פעם אחת?
השמש לא כאן הערב
הלכה לחצי השני
ואני ויפן לבדנו על הספה
מתמודדים בבחירות הפנימיות של הנפש
השמש לא כאן הערב
והקור מנצל זאת היטב
הקור הוא האויב החברותי שלי
ואינני פוחד ממנו
השמש לא כאן הערב
רק עננים עבים ורצועות אור
שממתינות לרעש הרועם
ואז פורצות בדהרה מלמעלה למטה
גם הערב אמא
גם הערב הזה
גם הערב אמא
הבאתי אלייך את זה
גם הערב אמא
גם הערב הזה
גם הערב יא אמא
הייתי רשע הוזה
וגם הערב אמא
אפילו הערב הזה
הרי זה ברור לך יא אמא
שבנך כועס והוזה
דווקא זה הערב, אמא
חשבתי נהיה אחרים
אבל התבדיתי הו אמא
במקום רוך הבאתי שרירים
עוד מעט חנוכה
ואמא שלי לא תאפה לי לביבה
ולא יהיה בינינו חום מתוק
או ריבה נוזלת
מקסימום עופרת יצוקה מסתובבת וננעצת
וגם זה אחרי מאמץ
אבל אף פעם לא הייתי איש חגים
שמדליק נר ראשון בקול ומחייך חיוך דובי
מצד שני תמיד הייתי
איש מסתגר עם עראק ותקליטים ישנים
כמו שאת חושבת שאני רוצה להיות
וגם זה סוג של מנהג חגיגי
לא כן? | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.