את אומרת שצריך להיפתח
ואיני יודעת אם את מכוונת את זה
לרעיונות חדשים, לאנשים
או לעולם בכלל.
אני חושבת שצריך דווקא
להיסגר קצת, ובמיוחד אני
שנפתחתי-נפקחתי לכל מי
שידעתי שישאר, וגם לכמה שלא,
ואני נושאת על עצמי את
האכזבות הללו, כבדות ושותקות,
כמו נאד מים לדרך,
שלפעמים מטפטף קצת
ואפשר לשמוע אותו רק
באוזן השמאלית,
ולחשוב שיתכן והוא מלקוש.

באמת שרציתי לומר לך "אני צריכה"
ועוד מילות הזדקקות שכאלו,
ומשהו בי לא נתן,
זה כנראה המשהו בך שנודם, שפוחת.
הזדקקות לא תמיד מזככת,
הלוואי שהייתה.

אני רוצה לקטוף כוכבים
או לפחות להתבונן עליהם,
אני רוצה שמיים כחולים שירתקו
כמו מים עכורים,
וחיוך אחד צידה לדרך.

אני רוצה שהאופטימיות הזו
תימשך לעולם, לעולם.

אני רוצה את ירושלים שלך
כמו שאני רואה אותה
בכל פעם מחדש,
את כל הרטט שעובר בי
כשאני עוברת.

אני ממלמלת תפילות בשבילך
מאוחר בלילה,
וגם כמה בשבילי,
לכסות את הפצע שנפער בי
עמוק ביום ראשון ההוא בחושך
בשמיכה עבה, להלחים אותו
וללכת לישון סופסוף,
קצת לישון.

13/12/06