היא שרטה לי את המשקפיים, אחרי שמצאתי אותם שמחתי שאני יכולה
לראות שוב, אבל ראיתי מולי רק שריטות. ניסיתי להסתכל מעבר
לשריטות אבל בכל מקום שהלכתי ראיתי עולם שרוט, דברים חצויים,
אנשים לא שלמים, חסרי פרופורציות, חפצים מעוותים.
בהתחלה היה לי קשה להתרגל, וכעסתי עליה, לא הבנתי למה היא היתה
חייבת להשחית לי את המשקפיים, הרי היא אהבה אותי, אולי זאת
היתה הדרך שלה להראות את אהבתה, אולי רצתה שאראה משהו שהיא לא
רואה.
ניסיתי לחפש תשובות מעבר, והמשכתי ללכת עם המשקפיים.
אחרי כמה זמן, דברים התחילו להסתדר וקיבלתי באהבה את החוסר
שלמות הזה, כבר לא כעסתי עליה על שהשחיתה לי את המשקפיים.
בדרך מסויימת ראיתי אותו יותר אמיתי, ראיתי את הפגמים של
האנשים, את הכאב שלהם דרך המשקפיים השרוטות.
אחרי שהחלפתי את המשקפיים למשקפיים רגילות, העולם היה נראה
משעמם פיתאום, האנשים נראו רגילים, מסודרים, הכל היה במקום,
ונותר לי רק להתגעגע לשריטות שלה. רציתי לראות את השברים, את
הסדקים שבאנשים, והודיתי לה עמוק בפנים על מה שהיא עשתה עבורי. |
