אני והמוות מנהלים רומן.

הוא התחיל איתי לפני הרבה זמן, ניסה לפתות אותי, הבטיח לי עולם
ומלואו, הבטיח לי אושר ושלמות, כמעט הלכתי איתו. מזל שבסוף
נשארתי, כולם אותו דבר, כולם אותו חרא, מבטיחים הבטחות ולא
מקיימים.

אחרי זה הוא בא, מכיוון אחר, אולי הוא כעס שלא רציתי לבוא איתו
אז, הוא בא כמו סופה שהרסה את כל מה שנבנה. רצה להראות שהוא
יותר חזק.

כל כך כעסתי עליו, רציתי להראות לו שאני יכולה בלעדיו, התעלמתי
ממנו, למרות שהיה קשה.

לפעמים התגעגעתי אליו בלילה, רציתי לחבק אותו, למרות שהוא בוגד
אכזר, למרות שהוא הרס לי את החיים. רציתי שיבוא לאסוף אותי
בחללית שלו.

אני והמוות מנהלים רומן, כל פעם הוא בא אליי בדרך אחרת, הוא
מעניק לי תשומת לב מיוחדת, מוכיח לי כל פעם מחדש כמה הוא חזק,
ואני חלשה. אני רוצה לריב איתו, להראות לו שזה לא נכון, שהוא
לא יכול סתם לבוא ולהרוס את החיים לאנשים.

אני נלחמת איתו, מה לא עשיתי נגדו, התעלמתי ממנו, הכחשתי אותו,
שמתי אותו במקום רחוק בלב, שלא אוכל להרגיש אותו אף פעם.

אבל הוא מצליח לחדור את הקרום ולהכנס לי לתוך הנשמה.

בזמן האחרון התחלתי לפתח חמלה אליו, התחלתי לקבל אותו, אני
עדיין לא מצליחה לאהוב אותו, אני עדיין כועסת על כל מה שעשה
נגדי. הוא ניסה להסביר לי הרבה פעמים, שהוא לא עושה את זה
בכוונה, ושיום אחד אני אבין. קשה לי להבין אותו, הוא כל כך
מוזר ותהמוני.

כל החיים שלי סובבים סביבו, מאז שאני קטנה, הוא שם, מחכה לי.
מלמד אותי על החיים. אני פגשתי אותו בעיניים שלי, ראיתי איך
הוא שואב את החיים, מוצץ את הנשמה. התחננתי אליו, אבל כלום לא
עזר, הוא עושה את עבודתו בנאמנות.

אני פוגשת אותו כל כך הרבה, הוא כבר חלק ממני, כל כמה חודשים
אני הולכת לבית קברות. לפגוש את המתים. מעניין מה הם חושבים
עליו.

אני שומעת את השקט הזה של המוות ומתמכרת אליו, לפעמים אני כל
כך רוצה להתמזג לשם, אבל אני נאבקת עם עצמי. אני יודעת
שאסור,שזה לא נכון שזה הכל אשליה אחת גדולה.